הכרעת דין בתיק ת"פ 475-07 - פסקדין

<#5#>

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשמים מן האישומים 5-1 (בכתב האישום המתוקן צוין בטעות 6-1) ולהרשיע את הנאשמים באישום מספר 6 (צוין בטעות אישום 7 בכתב האישום המתוקן).

כתב האישום

כנגד הנאשמים, הוגש כתב אישום מתוקן,  אשר כולל חמישה אישומים בעבירות לפי סעיפים 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף,  תשל"ו - 1975  (להלן: "החוק") וסעיף 117 (ב) (1) לחוק. עניינם של סעיפים אלה הוא ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק ומסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח ומסמך הכוללים ידיעה כוזבת.

כן כולל כתב האישום עבירה לפי סעיף 117(א)(7) לחוק, עבירה שעניינה אי ניהול פנקסי חשבונות, לגביהם נקבע בקביעה סופית שנוהלו בסטייה מהותית מן ההוראות.

לעניין האישומים 5-1 נטען כי הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") הייתה במועדים הרלוונטיים "עוסק" וכי הייתה חייבת, באמצעות מנהלה הנאשם 2 (להלן: "הנאשם"), בדיווח ובתשלום מס ערך מוסף על פי החוק. כן זכאית הייתה הנאשמת לנכות מס תשומות. נטען כי בביקורת שנערכה לנאשמת, נמצא שבמהלך השנים 2004-2003 , נהגה הנאשמת, באמצעות הנאשם, לדרוש בדו"חות התקופתיים מס תשומות, מבלי שהיו לה מסמכים כדין להוכחת דרישותיה אלה.

כתב האישום מפרט חודשים שונים בשנים 2004-2003 שבהם, על פי טענת המאשימה, נדרש מס תשומות ללא גיבוי בחשבוניות. מס התשומות שנדרש ללא מסמכים בשנת 2003, על פי כתב האישום, היה בסך 280,865 ש"ח ובשנת 2004 - 300,377 ש"ח. סך הכל, מס התשומות שנדרש ללא מסמכים בשנים האמורות, לטענת המאשימה, עמד על סך של 581,242 ש"ח (קרן מס).

נטען כי הנאשמת, באמצעות הנאשם, עשתה  את המעשים  דלעיל מתוך כוונה להקטין את מס העסקאות שהיה עליה לשלם לשלטונות המס ולהתחמק מתשלום מס כחוק.

באישום מספר 6 נטען כי בתוקף היותה בגדר "עוסק", חייבת הייתה הנאשמת, באמצעות  הנאשם, בניהול פנקסים ורישומים במועד ובדרך שנקבעו בחוק ובתקנות על פיו .

נטען כי הנאשמת, באמצעות הנאשם, מכרו נכס או נתנו שירות בתקופה שבין אוגוסט 2003 ועד אפריל 2004, מבלי שניהלה פנקסים ורשומות אלא ניהלה אותם בסטייה מהותית מהוראות החוק.

יש לציין כי כתב האישום המקורי, בטרם תוקן, הוגש גם כנגד נאשם נוסף, אשר נמחק, וכן כלל כתב האישום אישומים נוספים אשר בוטלו, לאחר שהנאשמים 1 ו-2 הציגו לשלטונות מע"מ חשבוניות נוספות על אלה שהוצגו על ידם בעבר.

הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום  והצדדים הציגו את ראיותיהם בשלושה דיוני הוכחות שנקבעו ונשמעו.

תמצית העדויות מטעם המאשימה

עד התביעה הראשון מטעם המאשימה היה מר עמר שמואל, העובד במחלקת החקירות של מע"מ. עת זה העיד על חיפוש שנערך אצל הנאשמים ועל חקירות שביצע באתר בנייה שבו עבדה הנאשמת. עד זה לא ידע לומר דבר על המשך החקירה ולכן, המשך עדותו לא רלוונטי.

עד תביעה נוסף מטעם המאשימה הוא מנשה לוי, אשר שימש בתקופה הרלוונטית חוקר מע"מ. עד זה העיד על ניסיונות האיתור של הנאשם, אי התייצבותו של הנאשם לחקירה , על החשד שהיה כנגד הנאשם בשימוש בחשבוניות פיקטיביות (אין מחלוקת כי בגין עבירה מסוג זה לא הוגש כתב אישום כנגד הנאשמים). בחקירתו הנגדית אישר  עד זה  כי לא היה בידי המאשימה די ראיות כדי להאשים את הנאשמים בעבירות של הוצאת חשבוניות פיקטיביות. כן מסר העד כי לא תיעד את קבלת המסמכים מחברת "פיתוח העמק", היא חברה אשר הייתה בקשרים עסקיים עם הנאשמים, וכי לא חקר את מנהל החשבונות של הנאשמים במסגרת החקירה נשוא כתב האישום שבפניי.

עד תביעה נוסף הוא מר יעקב סולימני,אשר שימש במועדים הרלוונטיים מנהל חשבונות של הנאשמת. בעדותו מסר עד זה כי בשנים 2003 ו - 2004, שימש כמנהל חשבונות של הנאשמת וכי הוא מילא דו"חות מע"מ והנאשם חתם עליהם. תשלום המס בוצע באופן שלעיתים השאיר הנאשם 2 שיק ולעיתים נטל הנאשם  את הדו"ח ושילם בעצמו. עוד מסר העד סולימני כי העביר את התיעוד עבור השנים 2003 ו - 2004 לרואה החשבון של החברה, אבינועם משה, וכי מדובר הוא בחשבוניות, הכנסות והוצאות. העד העיד כי מסמכים כגון חשבוניות, קבלות וכרטיסים, אלו מסמכים שוטפים המצויים אצל בעל העסק וכי רק העתקים מועברים לרואה החשבון. באמצעות עד זה הוצגו דו"חות המע"מ והוא אישר כי חלק הוא בכתב ידו וחלק אינו בכתב ידו.

בחקירתו הנגדית מסר מנהל החשבונות סולימני על אופן עבודתו בדרך כלל. על פי דבריו, הוא הכין את הנהלת החשבונות של החברה, הכוללת כרטסת לכל פעולה, חשבון בנק מסודר, ספקים, לקוחות, בנקים, עובדים, הוצאות והכנסות. העד השיב לשאלות הסנגורית ומסר כי ניהול הכרטסת נעשה רק על סמך מסמכים וכי אם אין מסמך, לא תרשם פעולה בכרטסת (עמוד 13, שורה 10 לפרוטוקול מיום 26.10.10). העד אישר כי אם קיים רישום בכרטסת, הרי הוא ראה בעין, פיזית, כל מסמך ומסמך וכי אם מגיע מסמך שאינו במקור, הוא ייבדק לפני שיירשם בכרטסת (עמוד 13 שורה 13 לפרוטוקול). עוד אישר העד סולימני כי  מאזן הבוחן לשנת 2003 נערך על ידו ועל סמך מסמכים שראה. מאזן הבוחן והכרטסת הוגשו כ- נ/1. הוא הדין לגבי מאזן הבוחן לשנת 2004 אשר הוגש וסומן כ-נ/4.

העד הוסיף ואמר כי בתום כל שנת כספים, לאחר עריכת הדו"חות, הוא מחזיר את החומר ללקוח.